היוונים - המכבים: סיבוב שני מוקדמות ליגת אלופות, גומלין

[RakMaccabi31]

יש מצב שהמשחק חוץ יהיה כמו משחק בית עבורנו .
יש לנו קהל פסיכי .
כולה 45 דקות טיסה ולכולם יש רק זכרונות טובים מניקוסיה ( שם הבנתי שאפולון לימסול תשחק )

פעם אחרונה נראה לי רק סיימנו בתיקו עם הקבוצה של טון קאנן

[ברק.י]

https://www.haaretz.co.il/sport/opinion ... 3f13b10000

מישהו עם גישה לתוכן בתשלום של הארץ?

[Smile]

https://www.haaretz.co.il/sport/opinion ... 3f13b10000

מישהו עם גישה לתוכן בתשלום של הארץ?

בניצחון העצום של מכבי חיפה על אולימפיאקוס, 0:4 בפיראוס שהעלה אותה לסיבוב המוקדמות השלישי של ליגת האלופות, היה מספיק תוכן כדי לפרנס עונה שלמה. זאת אומרת שצבר אירועים שבמרבית המקרים מתפרס על פני שבועות ואפילו חודשים נדחס הפעם לערב אחד. זה לא אמור להיות ככה - 90 דקות הן מסגרת זמן קצרה מכדי להכיל כל כך הרבה איכות מצד כל כך הרבה מעורבים. היו למכבי חיפה משחקים שבהם נראה שהכדור קשור בחוט לרגל של עלי מוחמד, שברק בכר עשה שח-מט למאמן היריבה, שצ'ארון שרי הבריק בכל נגיעה, שההגנה עמדה בכל המבחנים ושהחלוץ כבש שני שערים. אבל שכולם יקרו בבת אחת מול מי שעל הנייר - ועליו בלבד - נחשבת ליריבה הקשה ביותר שאפשר לפגוש במסלול האלופות כולו, ובמשחקה השלישי בלבד העונה? זה היה טוב מכדי להיות אמיתי, אבל באתרים הרשמיים ישנן הוכחות שהדבר אכן קרה. באופ"א אפילו מוכנים להישבע. עובדה, הם מתעקשים שמכבי חיפה היא זו שתפגוש בשבוע הבא את אלופת קפריסין, אפולון לימסול.

מי שיתעקש להיות נודניק, ייעזר בזכוכית מגדלת כדי לאתר הבדלים דקים מין הדקים בין השחקנים. ובאמת, נטע לביא שגה לעתים נדירות ודין דוד החמיץ מול השוער, אבל זו תהיה התקטננות מיותרת להחריג אותם מהיתר. מכבי חיפה לא היתה אמש 11 שחקנים עם הבדלים מינוריים ביניהם, אלא ישות אחת שראשיתה במאמן וסופה באחרון השחקנים, וזכאית לציון 10. אומרים שאין דבר כזה מושלם, אבל קורה לעתים נדירות שאנשים, על פגמיהם האנושיים, מתקרבים לשם הכי הרבה שאפשר.

היכולות של שרי, מוחמד ובכר מוכרות, ומיותר יהיה להרחיב עליהן את הדיבור. הם לא הציגו משהו שכמותו טרם ראינו; זו רק הזירה, גדולה וחשובה יותר, שהשתנתה. מה שבלט במיוחד בניצחון הגדול של חיפה הוא מה שחדש אצלה השנה, שחקנים שלא היו ועכשיו ישנם. מכבי חיפה לקחה שתי אליפויות בארץ עם שני מגינים שהיו נקודות תורפה גדולות, כאלו שקטנים על מידותיה. הפער בין האיכות של החלק הקדמי לרז מאיר וסאן מנחם באגפים זעק לשמיים. מכבי חיפה היתה הקבוצה הטובה בישראל, אבל היתה רחוקה מלהיות קבוצה שלמה.

פייר קורנו ודניאל סונדגרן אמנם נמצאים כאן פחות מ-300 דקות, אבל אם אפשר להסתמך על מה שהראו במעט שנחשף מהם, מכבי חיפה הצליחה לסתום את הבורות הכי גדולים בסגל שלה. אנריק סאבוריט ואנדרה ג'ראלדש (בקדנציה הראשונה) הקפיצו את ההגנה של מכבי תל אביב כמה רמות למעלה כשהדגימו את הפער העצום בין איכות אירופאית לישראלית, במיוחד בעמדות דלות כמו מגינים. הנחיתות היחסית הזאת של מכבי חיפה נעלמת עם קורנו וסונדגרן, שכל אחד מהם מביא סט יכולות שונה - קורנו הוא קיצוני שכלוא בגוף של מגן ותעיד התמיכה ההתקפית המשמעותית שלו ששיאה בבישול השער השלישי, וסונדגרן הוא מנעול עם שתי רגליים. המערך מול אולימפיאקוס, 2-3-5, הציג היטב את היתרונות של כל אחד מהם; הוא שחרר את קורנו לתמוך בהתקפה, ותחם את סונדגרן למשימות הגנתיות כבלם שלישי. בלי לזלזל בתרומתם של קודמיהם, אפשר רק לעצום עיניים, לדמיין איך זה היה נראה עם מנחם ומאיר במקומם, ולהתעורר שטופים זיעה קרה.

השלישי הוא פרנזי פיירו, שאם מחברים את כל המילים הרעות שנאמרו עליו עוד לפני שפתח פעם אחת בהרכב אפשר להגיע עד מולדתו, האיטי. בניגוד למרבית החלוצים, שצריכים בסך הכל להתגבר על שחקני ההגנה שמנגד, על פיירו נגזר להתגבר גם על עצמו. עליו להתעמת עם המיתוג המלחיץ כשחקן היקר ביותר בתולדות המועדון, וכמו כל חלוץ בממדים שלו - לשכנע שאינו גמלוני כפי שניתן לחשוב. עם המעמסה הלא-קלה הזאת על הכתפיים, ולבטח במשחקיו הראשונים, כל החטאה של פיירו לא נתפסה כתקלה שהיא מנת חלקו של כל חלוץ, אלא כנבואה שמגשימה את עצמה, קדימון לפארסה שממדיה עוד יתבררו בהמשך. עברו כשחקן כדורסל, פרט טריוויה שניתן היה להציג גם כעדות לרב-גוניות אם היה כובש שני שערים בשני משחקיו הראשונים, שימש נגדו כהוכחה לזרות ברגע שמשהו משתבש.

מהופעותיו הראשונות כמחליף בהפסד להפועל באר שבע באלוף האלופים ובמשחק הראשון מול אולימפיאקוס העמידו תיק ראיות שלם שכלל את ההחמצה בדקות ההכרעה ופספוס הפנדל מול באר שבע, את הבעיטה המרושלת מתוך הרחבה ואת הכדור שהדביק למשקוף מטווח קצר מול אולימפיאקוס. אומרים שאין הזדמנות שנייה להותיר רושם ראשוני, וכך ההיכרות הראשונית של הקהל הישראלי עם פיירו הוכתמה בכישלונות. תאוות השיפוט המהירה והשאיפה הכמוסה להתברר חכמים יותר ממקבלי ההחלטות כבר דאגו לכל היתר - גורלו נגזר, כך נדמה, להיות פלופ המחכה להתגלות.

מכבי חיפה אמנם השקיעה הרבה כסף בפיירו, אך לא השתעבדה אליו. הוא מתחרה על התפקיד עם מי שכבר כבש 15 שערי ליגה בעונה שעברה (דוד) ומי שהיה מלך השערים של הליגה בעונות 2019/20 ו-2020/21 (ניקיטה רוקאביצה). לכאורה זה מפחית ממנו את הלחץ, שכן יש בלתו, אבל באותה נשימה זה גם מציע לו פחות זמן מסך. פיירו היה חייב שערים ומהר, לפני שסטיגמה תהפוך למדיניות. הצמד שלו אמש מאפס את רף הלחץ, שלא לומר מטה אותו לקוטב השני, אל מחוזות האופוריה. אבל את פיירו לא צריך לשפוט לרעה על סמך החמצות בלתי נמנעת, ולא לחיוב על סמך שערים שגם אחרים היו יכולים להבקיע. האמת שלו נמצאת בכל מה שמעבר לכדור ברשת או מחוצה לה. רצף הנסיבות השלומיאלי ממשחקיו הראשונים - שתי החמצות מול השוער בשני המשחקים הראשונים ופנדל גרוע - השתלט על הדיון עד שהשכיח גם את הרגעים הטובים שהיו שם.

פיירו הראה תכונות שישתלמו בטווח הרחוק: הדהירה עם הכדור לרחבה לפני ההחמצה מול אולימפיאקוס בחיפה חשפה מהירות וטכניקה מפתיעה לשחקן בממדים שלו, והיכולת לייצר איום בנגיעה קלה עם העקב באותו משחק אמנם לא הניבה שער בשל הצלה אינסטינקטיבית של השוער, אך להגנות היריבות לא היה מומלץ לבנות על הישנותו של הנס. הפעם, בשתי הזדמנויות שהסתיימו בשתי נגיחות לרשת, הוא הוכיח את זה. הציוות שלו עם חלוץ נוסף, במקרה הזה דוד, הקל עליו את החיים. מול יריבות בסדר הגודל של אולימפיאקוס, ייתכן שהוא יצטרך את העזרה הזאת. בליגה, מול קבוצות ברמה נמוכה בהרבה, פיירו אמור להסתדר גם לבד. עבור הבלמים בישראל, פיירו יראה לפעמים כמו שני חלוצים.

[ברק.י]

https://www.haaretz.co.il/sport/opinion ... 3f13b10000

מישהו עם גישה לתוכן בתשלום של הארץ?

בניצחון העצום של מכבי חיפה על אולימפיאקוס, 0:4 בפיראוס שהעלה אותה לסיבוב המוקדמות השלישי של ליגת האלופות, היה מספיק תוכן כדי לפרנס עונה שלמה. זאת אומרת שצבר אירועים שבמרבית המקרים מתפרס על פני שבועות ואפילו חודשים נדחס הפעם לערב אחד. זה לא אמור להיות ככה - 90 דקות הן מסגרת זמן קצרה מכדי להכיל כל כך הרבה איכות מצד כל כך הרבה מעורבים. היו למכבי חיפה משחקים שבהם נראה שהכדור קשור בחוט לרגל של עלי מוחמד, שברק בכר עשה שח-מט למאמן היריבה, שצ'ארון שרי הבריק בכל נגיעה, שההגנה עמדה בכל המבחנים ושהחלוץ כבש שני שערים. אבל שכולם יקרו בבת אחת מול מי שעל הנייר - ועליו בלבד - נחשבת ליריבה הקשה ביותר שאפשר לפגוש במסלול האלופות כולו, ובמשחקה השלישי בלבד העונה? זה היה טוב מכדי להיות אמיתי, אבל באתרים הרשמיים ישנן הוכחות שהדבר אכן קרה. באופ"א אפילו מוכנים להישבע. עובדה, הם מתעקשים שמכבי חיפה היא זו שתפגוש בשבוע הבא את אלופת קפריסין, אפולון לימסול.

מי שיתעקש להיות נודניק, ייעזר בזכוכית מגדלת כדי לאתר הבדלים דקים מין הדקים בין השחקנים. ובאמת, נטע לביא שגה לעתים נדירות ודין דוד החמיץ מול השוער, אבל זו תהיה התקטננות מיותרת להחריג אותם מהיתר. מכבי חיפה לא היתה אמש 11 שחקנים עם הבדלים מינוריים ביניהם, אלא ישות אחת שראשיתה במאמן וסופה באחרון השחקנים, וזכאית לציון 10. אומרים שאין דבר כזה מושלם, אבל קורה לעתים נדירות שאנשים, על פגמיהם האנושיים, מתקרבים לשם הכי הרבה שאפשר.

היכולות של שרי, מוחמד ובכר מוכרות, ומיותר יהיה להרחיב עליהן את הדיבור. הם לא הציגו משהו שכמותו טרם ראינו; זו רק הזירה, גדולה וחשובה יותר, שהשתנתה. מה שבלט במיוחד בניצחון הגדול של חיפה הוא מה שחדש אצלה השנה, שחקנים שלא היו ועכשיו ישנם. מכבי חיפה לקחה שתי אליפויות בארץ עם שני מגינים שהיו נקודות תורפה גדולות, כאלו שקטנים על מידותיה. הפער בין האיכות של החלק הקדמי לרז מאיר וסאן מנחם באגפים זעק לשמיים. מכבי חיפה היתה הקבוצה הטובה בישראל, אבל היתה רחוקה מלהיות קבוצה שלמה.

פייר קורנו ודניאל סונדגרן אמנם נמצאים כאן פחות מ-300 דקות, אבל אם אפשר להסתמך על מה שהראו במעט שנחשף מהם, מכבי חיפה הצליחה לסתום את הבורות הכי גדולים בסגל שלה. אנריק סאבוריט ואנדרה ג'ראלדש (בקדנציה הראשונה) הקפיצו את ההגנה של מכבי תל אביב כמה רמות למעלה כשהדגימו את הפער העצום בין איכות אירופאית לישראלית, במיוחד בעמדות דלות כמו מגינים. הנחיתות היחסית הזאת של מכבי חיפה נעלמת עם קורנו וסונדגרן, שכל אחד מהם מביא סט יכולות שונה - קורנו הוא קיצוני שכלוא בגוף של מגן ותעיד התמיכה ההתקפית המשמעותית שלו ששיאה בבישול השער השלישי, וסונדגרן הוא מנעול עם שתי רגליים. המערך מול אולימפיאקוס, 2-3-5, הציג היטב את היתרונות של כל אחד מהם; הוא שחרר את קורנו לתמוך בהתקפה, ותחם את סונדגרן למשימות הגנתיות כבלם שלישי. בלי לזלזל בתרומתם של קודמיהם, אפשר רק לעצום עיניים, לדמיין איך זה היה נראה עם מנחם ומאיר במקומם, ולהתעורר שטופים זיעה קרה.

השלישי הוא פרנזי פיירו, שאם מחברים את כל המילים הרעות שנאמרו עליו עוד לפני שפתח פעם אחת בהרכב אפשר להגיע עד מולדתו, האיטי. בניגוד למרבית החלוצים, שצריכים בסך הכל להתגבר על שחקני ההגנה שמנגד, על פיירו נגזר להתגבר גם על עצמו. עליו להתעמת עם המיתוג המלחיץ כשחקן היקר ביותר בתולדות המועדון, וכמו כל חלוץ בממדים שלו - לשכנע שאינו גמלוני כפי שניתן לחשוב. עם המעמסה הלא-קלה הזאת על הכתפיים, ולבטח במשחקיו הראשונים, כל החטאה של פיירו לא נתפסה כתקלה שהיא מנת חלקו של כל חלוץ, אלא כנבואה שמגשימה את עצמה, קדימון לפארסה שממדיה עוד יתבררו בהמשך. עברו כשחקן כדורסל, פרט טריוויה שניתן היה להציג גם כעדות לרב-גוניות אם היה כובש שני שערים בשני משחקיו הראשונים, שימש נגדו כהוכחה לזרות ברגע שמשהו משתבש.

מהופעותיו הראשונות כמחליף בהפסד להפועל באר שבע באלוף האלופים ובמשחק הראשון מול אולימפיאקוס העמידו תיק ראיות שלם שכלל את ההחמצה בדקות ההכרעה ופספוס הפנדל מול באר שבע, את הבעיטה המרושלת מתוך הרחבה ואת הכדור שהדביק למשקוף מטווח קצר מול אולימפיאקוס. אומרים שאין הזדמנות שנייה להותיר רושם ראשוני, וכך ההיכרות הראשונית של הקהל הישראלי עם פיירו הוכתמה בכישלונות. תאוות השיפוט המהירה והשאיפה הכמוסה להתברר חכמים יותר ממקבלי ההחלטות כבר דאגו לכל היתר - גורלו נגזר, כך נדמה, להיות פלופ המחכה להתגלות.

מכבי חיפה אמנם השקיעה הרבה כסף בפיירו, אך לא השתעבדה אליו. הוא מתחרה על התפקיד עם מי שכבר כבש 15 שערי ליגה בעונה שעברה (דוד) ומי שהיה מלך השערים של הליגה בעונות 2019/20 ו-2020/21 (ניקיטה רוקאביצה). לכאורה זה מפחית ממנו את הלחץ, שכן יש בלתו, אבל באותה נשימה זה גם מציע לו פחות זמן מסך. פיירו היה חייב שערים ומהר, לפני שסטיגמה תהפוך למדיניות. הצמד שלו אמש מאפס את רף הלחץ, שלא לומר מטה אותו לקוטב השני, אל מחוזות האופוריה. אבל את פיירו לא צריך לשפוט לרעה על סמך החמצות בלתי נמנעת, ולא לחיוב על סמך שערים שגם אחרים היו יכולים להבקיע. האמת שלו נמצאת בכל מה שמעבר לכדור ברשת או מחוצה לה. רצף הנסיבות השלומיאלי ממשחקיו הראשונים - שתי החמצות מול השוער בשני המשחקים הראשונים ופנדל גרוע - השתלט על הדיון עד שהשכיח גם את הרגעים הטובים שהיו שם.

פיירו הראה תכונות שישתלמו בטווח הרחוק: הדהירה עם הכדור לרחבה לפני ההחמצה מול אולימפיאקוס בחיפה חשפה מהירות וטכניקה מפתיעה לשחקן בממדים שלו, והיכולת לייצר איום בנגיעה קלה עם העקב באותו משחק אמנם לא הניבה שער בשל הצלה אינסטינקטיבית של השוער, אך להגנות היריבות לא היה מומלץ לבנות על הישנותו של הנס. הפעם, בשתי הזדמנויות שהסתיימו בשתי נגיחות לרשת, הוא הוכיח את זה. הציוות שלו עם חלוץ נוסף, במקרה הזה דוד, הקל עליו את החיים. מול יריבות בסדר הגודל של אולימפיאקוס, ייתכן שהוא יצטרך את העזרה הזאת. בליגה, מול קבוצות ברמה נמוכה בהרבה, פיירו אמור להסתדר גם לבד. עבור הבלמים בישראל, פיירו יראה לפעמים כמו שני חלוצים.

אלוף! תודה!

[albertito]

המשחק המלא (אודיו יוונית...):