הבנתי שזה היה שילוב של כמה דברים.
בכפר סבא זה לא הסתדר(אגב, להבנתי השיתוף פעולה בדרך לסיום), והוא והמועדון לא רצו שהוא יהיה שחקן ספסל בקבוצה ליגה לאומית (כנראה שאלו היו האופציות), תוסיף רצון של רוצט לתת לו תפקיד מפתח ומישהו עם "ניסיון" + מחשבה שהייתה בשלב מסוים שהוא יקפוץ קצת לבוגרת וזה טוב שהוא יוכל לעשות את המעברים(בשלב הרבה יותר מוקדם בקיץ. כשאלי דסה לא היה באיזור החיוג).
בכלל, יש מספיק דוגמאות של שחקנים ששיחקו כחריגי גיל ובסוף התקדמו קדימה. לכל שחקן יש את גרף ההתקדמות שלו. לא כל אחד בנוי ומוכן פיזית ומנטלית בשלבים מוקדמים.
כמובן שצריך לשאוף לכך ששחקנים צריכים להתנסות בבוגרים כמה שיותר מוקדם, אבל צריך להתנהל ולנהל את זה חכם.
התרגלנו שבשלוש שנים האחרונות יש שחקנים שיודעים לעלות מהנוער וישר להגיע לבוגרים ולהשתלב(ענאן, פיינגולד, רטנר, שטייפמן, פיינגזיכט, גרימברג ודוגמאות נוספות), זה מבורך מצד אחד, אבל לא דבר כל כך מצוי. ולא כל אחד יכול לעשות את הדרך הזאת. וצריך גם להגיד שהרבה מזה זה כי הקבוצה הייתה במצב רע, אז הצעירים היו פתרון. כשקבוצה רצה זה הרבה יותר קשה לצעיר להשתלב, ולמאמן לשלב.
לכן בשנים הקודמות והיותר מוצלחות דווקא שחקנים שחזרו מהשאלות כן השתלבו בצורה טובה. אם זה אבו פאני או ג'אבר לדוגמא. ופחות שחקנים שעלו ישירות מהנוער.
כמובן שזה גם עניין של שנתונים וכו'.
