The real Tsepo אמר:
התסריט שאני הכי מפחד ממנו זה שאלברמן עוקב בחרדת קודש אחרי ההוראות בספר מתכונים שהביאו לו בקורס מנהלים מקצועיים סטייל: אחרי שושלות צריך לבנות את הקבוצה מחדש, להביא מאמן מבפנים ועוד קלישאות (את חלקן אני מקבל).. אני מקווה שהוא לא שבוי בקונספטציה ויודע להתאים את עצמו למציאות בישראל
ההכשרה שלו לא נתנה "מתכונים להצלחה", אלא דרכי חשיבה וכלים לבניית מודלים ניהוליים ומקצועיים למועדוני כדורגל.
הוא ממש דיבר על זה בראיונות, שכל סטודנט היה צריך לבנות את המודל כפי שרלוונטי לו, לקבוע יעדים לטווחים שונים ולחשוב על פתרונות לבעיות שקיימות במועדון שלו.
לצורך העניין, השת"פ עם עפולה הוא פועל יוצא של עבודת הגמר שלו שבחנה את הרלוונטיות של קבוצות בת למועדונים גדולים בישראל כפתרון לבעיית פיתוח בוגרי הנוער.
השאלה היא עד כמה אלברמן דבק בחזון שלו ואילו סיכונים הוא מוכן לקחת כדי שהמודל המתוכנן שלו ייושם עד הדדליין שנתן לעצמו ולמועדון.
דגו הוא דוגמה לניהול סיכונים שאלברמן עשה תוך כדי תנועה (בעקבות העזיבה הלא צפויה של בכר) ושבסופו הוא החליט שעדיף להאיץ את התהליך ליישום המודל (ולמנות את דגו לתפקיד שנה מוקדם מהצפוי), מאשר להביא מאמן מבחוץ ולעכב את הדברים עוד.
מנגד, הקשר האחורי זו דוגמה הפוכה מבחינת הבחירה להיצמד למודל האסטרטגי שלו - לאלברמן ברור שאנחנו צריכים קשר 6 ברמה גבוהה בנקודת הזמן הנוכחית והוא מעדיף שלא להתפשר על השחקן שיבוא, למרות שהתייחס בעבר לזה שהוא מעדיף להתפשר על איכות של שחקנים, לטובת בניית הסגל בשלב מוקדם. למה כאן הוא רואה את הדברים אחרת ומוותר על ההיצמדות למודל שלו? אין לי מושג, אבל ברור שקבלת ההחלטות היא לא זהה בשני המקרים. אפשר להגיד שהוא קפריזי וזונח את העקרונות שלו ואפשר להגיד שהוא אמיץ וגמיש מחשבתית. זה תלוי מאיזה כיוון אנחנו מסתכלים על הדברים ואיך אנחנו תופסים את ניהול הסיכונים מהצד.