אני אגיד את דעתי האישית ומוזמנים לא להתחבר אליה:
אני אוהב שחקני בית ומתחבר לזה שיש שחקנים שגדלים במועדון אבל אני מעדיף לנצח עם 11 שכירי חרב מאשר לעשות תיקו או להפסיד עם 6 שחקני בית בהרכב. לא רוצה לחזור לימים שאנחנו נלחמים על מקום שלישי אבל מוציאים לי פוסטים על הומייד וסופרים לי שחקני בית. אני רוצה לספור ניצחונות ואליפויות, לא שחקני בית.
מבחינתי תן לי כל יום שחקני כמו אצילי, חזיזה ושרי שמחוברים למועדון והם גם שחקנים אדירים על פני כל הנחמני והפיינגולד למיניהם שגם רובם הגדול נרכש בגיל 16/17 ועשו פה גג איזה שנתיים בנוער.
ברור שזה כיף כשיש שחקני בית כמו נטע, ג׳אבר, פאני וארד ומרגש אותך לראות שחקנים שגדלו כאן ואוהדים את המועדון כמוך מצליחים אבל מבחינתי זה לא יכול ולא צריך לבוא על חשבון התחרותיות של הקבוצה. זה משהו שאני לא מוכן להתפשר עליו.
אני אוהב שחקני בית ומתחבר לזה שיש שחקנים שגדלים במועדון אבל אני מעדיף לנצח עם 11 שכירי חרב מאשר לעשות תיקו או להפסיד עם 6 שחקני בית בהרכב. לא רוצה לחזור לימים שאנחנו נלחמים על מקום שלישי אבל מוציאים לי פוסטים על הומייד וסופרים לי שחקני בית. אני רוצה לספור ניצחונות ואליפויות, לא שחקני בית.
מבחינתי תן לי כל יום שחקני כמו אצילי, חזיזה ושרי שמחוברים למועדון והם גם שחקנים אדירים על פני כל הנחמני והפיינגולד למיניהם שגם רובם הגדול נרכש בגיל 16/17 ועשו פה גג איזה שנתיים בנוער.
ברור שזה כיף כשיש שחקני בית כמו נטע, ג׳אבר, פאני וארד ומרגש אותך לראות שחקנים שגדלו כאן ואוהדים את המועדון כמוך מצליחים אבל מבחינתי זה לא יכול ולא צריך לבוא על חשבון התחרותיות של הקבוצה. זה משהו שאני לא מוכן להתפשר עליו.